סיפור המכביה של ג'וייס הכט

לג'וייס הכט יש ללא ספק סיפור מכביה יוצא דופן: היא התחרתה עבור 3 מדינות שונות, השתתפה ב-6 מכביות, זכתה ב-14 מדליות, בעל, 3 ילדים ו-2 נכדים (נכון לכתיבת שורות אלה). הכול התחיל כאשר הכט הצטרפה לנבחרת הטניס שולחן בבית הספר התיכון בו למדה במומביי. לאחר שזכתה באליפות לצעירים, היא נתבקשה לייצג את הודו במשחקי המכבי – פעם אחת עבור הודו, פעמיים עבור בריטניה ושלוש פעמים עבור קנדה. היא זכתה בסך מרשים של 14 מדליות – אחת מהן, מדליית הזהב הראשונה בה זכתה הודו אי פעם.

לדברי הכט, כל מכביה מרגשת, אבל הראשונה בה השתתפה הייתה הכי בלתי נשכחת, כי שם פגשה את בעלה לעתיד, נורמן הכט, שהיה מתאבק בנבחרת הקנדית. הם התחתנו 9 שנים מאוחר יותר וכיום יש להם שלושה ילדים ושני נכדים. הבנות של נורמן וג'וייס הכט, עדינה וליסה, המשיכו במסורת המשפחתית והשתתפו בתערוכת אמנות במוזיאון הספורט פייר הילדסגיים של מכבי.

ג'וייס הכט המשיכה להשתתף במכביות אפילו לאחר שימיה התחרותיים חלפו. היא שבה למשחקים בתור קפטן הנבחרת של קנדה וכן השתתפה בשלל ועדות עבור המשלחת הקנדית במונטריאול. להכט יש מקום חשוב במיוחד בנבחרת המכביה של הודו. היא הוזמנה למכביה האחרונה על ידי המשלחת ההודית להצטרף כספורטאית של כבוד. כמו כן הביעה הכט את תודתה העמוקה לסם מארשל, שחקן טניס והומניטריאן, שהיה אחראי להבאתה של נבחרת הודית לכל מכביה.

הכט רואה עצמה מאוד בת מזל בזכות מעורבותה בארגון ש"מאחד כל כך הרבה אנשים". לדבריה חווייתה בכפר המכביה הייתה יוצאת מן הכלל וכל הספורטאים היו כמו "משפחה גדולה ושמחה". עבור הכט, משחקי המכביה הם יותר מאשר אירוע ספורטיבי. היא קיבלה כל כך הרבה מן החוויה וממשיכה לקחת בה חלק עד היום.